העובדים ציינו בפני בית הדין, כי הם ביקשו לשבות מאחר והנהלות הבנקים לא היו מוכנות לשבת איתם למו"מ. מאידך הדגישו כי ישיבה משותפת של העובדים עם המדינה לא יכולה להוביל להסכם קיבוצי וכי עליהם לשבת עם המעסיקים.
הנהלות הבנקים מצידם הדגישו כי אינם יכולים לשבת למו"מ עם העובדים עד לסיום החקיקה.

בן שלוש הוסיף, כי הרפורמה נועדה להביא לרווחת כלל אזרחי המדינה ולפיכך מובן כי יש לה השלכות על משק העבודה בכללותו. עם זאת, הדגיש בן שלוש, המדינה אינה המעסיק ואינה צד לדיון בנוגע לתנאי ההעסקה של העובדים.
נורית אלשטיין, מנהלת המחלקה לענייני עבודה בפרקליטות, ונציגת המדינה הבהירה כי המדינה פועלת בכל הנוגע לרפורמה כבעלת סמכות שלטונית ולא כמעסיק ולכן אינה מהווה צד לדיון מול העובדים וודאי שאין באפשרותה לנהל מו"מ על תנאי העסקתם ויחסי העבודה. הסדרת השלכות הרפורמה על עובדי הבנקים, אם ישנן, הינה באחריות המעסיקים, קרי הנהלות הבנקים.

השופטת אלישבע ברק קבעה דיון בנושא לתאריך ה- 27/04/2005.