היחסים הכלכליים בין ישראל והאיחוד האירופי קיימים, למעשה, מאז הקמת האיחוד בשנת 1957, והם התפתחו והתהדקו במשך השנים. כיום מוכתבים היחסים מכוח הסכם האסוציאציה (התאגדות) משנת 2000.

בחודש יוני 2003 ביקר בישראל הנציב האירופי לענייני הרחבה, Gunter Verheugen, ובפגישתו עם השר מאיר שטרית הציע כי צוותים מקצועיים מישראל ומהאיחוד יחברו להתוויית תכנית ייחודית לשדרוג יחסי ישראל והאיחוד, במסגרת יוזמת Wider Europe המיועדת למעגל המדינות השכנות לאיחוד לאחר הרחבתו הצפויה במאי 2004.

הספר, שנכתב על רקע זה, משקף תקופה בה נמצא בעיצומו התהליך ההיסטורי של התהוות אירופה המאוחדת, התגבשותה כגורם בעל משקל במישור הכלכלי הבינלאומי וביסוס מעמדה כמעצמת על.

חלקו הראשון של הספר עוקב אחר חלק מהתמורות הכרוכות בתהליך זה, לרבות: האיחוד המוניטרי, תהליך התיאום הכלכלי בין מדינות האיחוד האירופי, תהליך הרחבת האיחוד האירופי, הרמוניזציה בשוק השירותים הפיננסיים (בנקאות, ביטוח, שוק ההון), הנסיונות לתיאום דיני המיסוי הישיר והעקיף ובעיות דמוגרפיות באיחוד האירופי, כגון: בעיית אבטלה, הגירה והאוכלוסייה המזדקנת ומשמעויותיהן לגבי כלכלת האיחוד. הספר  מצביע על משמעותן בהקשר יחסי הסחר בין ישראל והאיחוד האירופי.
חלקו השני של הספר מסכם את השנים הראשונות להפעלתו של הסכם ההתאגדות בין ישראל והאיחוד האירופי. הוא מתאר את יחסי ישראל והאיחוד בפרספקטיבה של זמן וגוזר מכך מסקנות לגבי היעדים העתידיים ליחסים הכלכליים בין הצדדים.

הסכם האסוציאציה בין ישראל והאיחוד, משנת 2000, טומן בחובו עוד פוטנציאל רב לשדרוג היחסים, שטרם מוצה. יוזמת Wider Europe שהשיק האיחוד לאחרונה, מאפשרת לשדרג את יחסי ישראל והאיחוד אף מעבר להסכם, באפשרה תפירת תכנית ייחודית עבור כל מדינה שתשתתף בה, בניגוד למסגרות שהכתיבו את יחסי ישראל והאיחוד בעבר.

ואולם, כתנאי מקדמי למיצוי מסגרות אלה על הצד הטוב ביותר ישראל צריכה למהר ולגבש לעצמה את יעד יחסיה עם האיחוד, ממנו תיגזר המתכונת לשדרוג היחסים בין הצדדים.

הספר מיועד, בין היתר, להוות "מורה נבוכים" לסקטור הממשלתי כמו גם לסקטור הפרטי בהבנת התהליכים המורכבים שעובר האיחוד ויחסיו עם ישראל, ויש לקוות שהוא יעשיר את השיח הציבורי המתנהל בימים אלה בנושא, לקראת חידוש השיחות עם האירופאים בנושא זה, הצפוי בתחילת שנת 2004.