רקע

בנק ישראל נהנה, החל מסוף שנות ה-80, מעצמאות כמעט מוחלטת בתחומי פעילותו הרבים, ובראשם תחום המדיניות המוניטרית. הגברת עצמאותו של הבנק המרכזי לא הייתה מיוחדת לישראל, אלא הייתה תופעה נפוצה בכל העולם, ובעיקר בכלכלות המערביות המתקדמות. עם זאת, בניגוד לקיים בישראל, תהליך קבלת ההחלטות בתחום המוניטרי ברוב המדינות המפותחות, איננו מסור בידי אדם אחד (נגיד הבנק) אלא מואצל לפורום רחב יותר.
ברב המדינות שבהן הייתה התעצמות משמעותית במידת העצמאות של הבנק המרכזי בוצע במקביל גם גידול בשקיפות המדיניות המוניטרית ובמתן דין וחשבון על-ידי הבנק המרכזי על תוצאות מדיניותו. שלושת הממדים הללו—עצמאות, שקיפות, ומתן דין וחשבון—קשורים קשר הדוק האחד בשני.

תיקון החוק

ההצעה המצורפת בזאת לתיקון חוק בנק ישראל, חותרת בראש וראשונה להרחיב את מעגל מקבלי ההחלטות בתחומי המדיניות המרכזיים של הבנק. קבוצה זו תהיה מורכבת מן הבכירים ביותר בבנק ישראל אך גם מאנשי משק וכלכלה ואנשי אקדמיה בעלי מעמד מוכר ובעלי ניסיון בתחום המוניטרי, הפיננסי או המקרו-כלכלי, עובדה אשר בהכרח תעורר ותעודד ויכוחים מקצועיים פוריים בין אנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות.
שנית, מיועדת ההצעה להגביר את השקיפות של המדיניות המוניטרית ואת מתן הדין והחשבון על תוצאותיה שכן, הצעת החוק כוללת בתוכה חובת דווח לממשלה וגם לציבור על המדיניות המוניטרית, על הרקע לקביעת המדיניות, על תוצאותיה ועל העמידה ביעדים שהציבה הממשלה. אין ספק כי תכיפות הדיווח ואופיו יתרמו לכשעצמן לתהליך קבלת ההחלטות בבנק המרכזי.
בנוסף, ההצעה לתיקון החוק מביאה גם תיקון להגדרת תפקידי בנק ישראל וקובעת הגדרה העולה בקנה אחד עם תפקידי בנק מרכזי, כנהוג במדינות מפותחות אחרות בעולם המערבי. על פי ההצעה המוגשת בזאת, תפקידו העיקרי של בנק ישראל הינו להשגת יציבות מחירים ולשמירה עליה בטווח הארוך וזאת תוך התחשבות ביעדים הכלכליים האחרים שתקבע הממשלה. הגדרה זו של תפקידי הבנק היא מחויבת המציאות לאור השינויים שחלו בארץ ובעולם מאז נחקק החוק הקיים בשנת 1954.

ולבסוף, התיקון המוצע מחזק את בנק ישראל ואת עצמאותו. הרחבת מעגל מקבלי ההחלטות והגברת השקיפות של עבודת הבנק,  יביאו לתהליך קבלת החלטות נכון יותר ויקנו יתר תוקף להחלטות אלה הן מן הבחינה העניינית והן מן הבחינה הציבורית.